החופש ללכת לאיבוד

טקסט לתערוכה של  טל בדראק

עמק חפר הוא מקום שגרים בו. בנוף הישראלי נמצא במקום טוב באמצע המותניים הצרות. בין תל-אביב לחיפה, בין הים לכביש שש. חף מתצורות נוף גרנדיוזיות, אשר מושכות תיירות. נוף ישראלי רגיל כזה – ישובים וקיבוצים ותיקים ובסמוך להם שדות ופרדסים, טבע פראי במידה, שרידים של עבר, נחל וחוף ים. עמק חפר הוא מקום שאנשים רוצים לגור בו ובהתאמה הולך ונהיה מאוכלס יותר ויקר יותר.

טל בדראק, המתגורר בקיבוץ עין שמר, אשר שייך למועצה אזורית מנשה הסמוכה, מגיע אל העמק. משוטט עכשווי, שאינו מבקש להתרפק על נוף רומנטי, אלא לתור אחר סיפור, נקודת מבט, חשיפת הזהות המקומית באמצעות הצבעה על קטעי נוף, שאנו חולפים על פניהם יום-יום ושוכחים להטיל בהם ספק. הוא מרשה לעצמו ללכת לאיבוד במקום מוכר, טעון בידע מוקדם, כמי שנכנס לחצר של השכנים ואומר שימו לב איך נראה פה, בעוד אתם מטפחים את הגינה ובונים את החלום הבורגני שלכם. השיטוט של בדראק בעמק מוביל אותו אל אזורי הפוטנציאל הלא-ממומש. גשר על נחל, שיכול היה להצטייר כגלויה פסטורלית הוא מבנה בטון ברוטלי, שמעליו כביש סואן ומתחתיו נחל שלא ניתן לרחוץ בו. צמחייה המשלבת נוי תרבותי, חקלאי וטבעי, היא מסלול של עמודי חשמל ותאורה. ריאה ירוקה, יישוב קהילתי, חקלאות וחינוך איכותי נשקפים דרך הצילומים כנוף, שהיה רוצה להיות כזה, במציאות דלת אמצעים, מרחבים מוגבלים וזיהום אוויר. 

הצילומים הפנורמיים, מודפסים כפריים מתוך סרט, שמכניס אותנו לאווירה ומוסר לנו מידע חזותי על המקום. בדראק בוחר לשוטט בשעות הבודדות, בשוליים של היישובים, המקומות בהן הטבע והתרבות מנהלים מאבק על הנראות של הנוף. 

אפשר לראות בצילומים "מרחבים לימינאליים", אזורים של מעבר בין הגדרות. שורת העצים בפרדס, מתקן טיפול בשפכים הם הנוכח הנעדר של יישוב כפרי עם הרחבה. תחושה של אי-נחת מלווה את המבט על הפרדס, שספק אם משמש את ייעודו בהגשמת חזון של עבודה עברית ותוצרת הארץ. שכונת הרחבה שוממה, גם היא סממן של מרחב לימינאלי, ניצבת בין התיישבות וצמיחה לבין מאבקים סמויים על קרקעות ושינוי ייעוד. בהקבלה למצב נפשי של משבר או חיפוש זהות, הצילומים מציעים מקומות שניתן ללכת בהם לאיבוד, ולו לרגע, לא להיות שייך, להיות לבד, להיות חופשי ונפרד. כאשר ברור שאלו רגעים של חסד בר-חלוף – עוד מעט טרקטורון ישעט בחולות, קולות ילדים ימלאו את גן המשחקים, מכוניות יתמלאו בדלק ויצאו אל הכבישים. בדראק מפנה את המבט אל המרחבים, שנוגעים בחלום הבורגני של בית בכפר אך מודעים למגבלותיו בתוך מציאות ישראלית שברירית, שגבולותיה צרים. בתוך אי-הנחת ישנה בצילומים מידה רבה של פליאה ועונג על המפגש העדין והאינטימי של האדם עם אדמתו, הטרקטור, חורשת האקליפטוס, הגשר ושולחן קק"ל.

מאי 2022

ענת בדר